על השתוקקות

אתמול בשעור היוגה העליתי את המילה "השתוקקות", כדבר שלילי. מיד קיבלתי תגובות שאני מטיף לבינוניות. אז ממש לא. על פי הבודהה- מקור הסבל (תרגום מ'דוקהה'= כאב פיזי, נפשי וכן אי נחת, חוסר סיפוק) טמון בהשתוקקות או צמאון למושאי החושים והמיינד. והשתוקקות מאוד שונה מ'התאמצות'.

בהשתוקקות אנו בעיקר מצפים לפירות הפעולה שלנו, למשהו שיקרה בעתיד, אולי. ואם לא נזכה לפירות הפעולה- נחווה סבל. ואם נזכה בפירות הפעולה? נפחד לאבד אותם, ושוב נחווה סבל ושוב ושוב... לעומת זאת, התאמצות זה דבר שקורה ע כ ש י ו! מאמץ פיזי ואו מנטאלי בעצמם יוצרים שינוי והתקדמות, ללא השתוקקות שמובילה לסבל.

דבר נוסף שהסברתי: בכתבי היוגה, מטרת המורה היא לקדם ולתמוך בתלמיד עד לשחרור מוחלט. לעומתו- מטרתו של התלמיד היא לא להסכים לדברי המורה; לא לקבל את ההוראה כמובנת מאליה ובאוטומט', אלא לחקור ולהתנסות בעצמך באמיתות של הדברים.

שיהיה לכולנו המשך שבוע נפלא של חקירה ולא אוטומט

בודהה מודט. סרי לנקה